מצד אחד התקיימה בבית המסורת הקולינארית של יהדות מזרח אירופה – המקור האתני של המשפחה. מדובר במאכלים המבוססים בעיקר על עוף ובשר, ובמיוחד על החלקים הפחות יוקרתיים שלהם כמו: מעיים ממולאים, רגל קרושה, כבד עוף קצוץ, חמין, גולש מריאות, עור של צוואר עוף ממולא ועוד.
השימוש בחלקים הזולים של בשר ועוף הנו טיפוסי לחברה המזרח אירופאית הענייה, הלומדת לעשות מטעמים מאותם חלקי מזון, אשר העשירים זורקים לפח. מצד שני, נוצר המפגש עם מכלול המטעמים של המטבח היהודי הספרדי והמגוון הקולינארי הערבי, שהיו קרובים זה לזה ומבוססים בעיקר על שפע הירקות המצויים בשווקים של הארץ. מאכלים אלה כללו את הממולאים למיניהם – קישוא, עלי גפן, כרוב, בצל, גזר וכן תבשילי ירקות מחציל, כרובית, במייה, אפונה ושעועית על המגוון העשיר בדרכי הבישול של ירקות אלה, שגדלו בארץ ועושר הטעמים שהתלוו אליהם.
בנוסף, היו דגי הים הטובים שדגו דייגי יפו. בישלו מהם גפילטע פיש נוסח יהדות מזרח אירופה, תוך תערובת של 'מוסר' ו'בורי' וגם טיגנו ובישלו בטעם חמוץ מתוק בהשפעת טעם המקום. בבית רוקח נמצא מה שקוראים היום 'פיוז'ן' – שילוב של המטבח המזרח אירופי מצד אחד והאוריינטלי מצד שני. זה היה מטבח נהדר, מלא טעמים, וכל בני המשפחה היו תמיד שמחים להגיע אל חנה, שהייתה ממונה על התבשילים בבית רוקח מגיל שלוש עשרה (גם אחרי נישואיה), כדי לטעום מהמאכלים האהובים עליהם בבית הוריהם.