שמעון רוקח כונה על ידי הקהילה בשם הש"ר, המבוסס על ראשי תיבות שמו, בשל הכבוד שרחשו הבריות לפעילותו הציבורית הענפה. לשמעון ורחל נולדו חמישה ילדים: יוסף, חנה, יצחק, ישראל (לעתיד, ראש עיריית תל אביב) ומרים. שמעון רוקח יליד הארץ, הגיע ליפו מירושלים כעלם צעיר בן 21 בשנת תרמ"ד (1884). הוא נשלח על ידי אביו, יצחק רוקח, אשר השיג מהממשל התורכי את הזיכיון על מס הדרכים, לנהל את גביית המס "בדל-אל-קרוסה" (מס המרכבה), אשר נגבה מהנוסעים בעגלות בין ירושלים ליפו. המס נגבה בתחנה בה עצרו הסוסים לנפוש בחאן אשר בשער הגיא. שמעון, רחל אשתו ואחיו אלעזר, התגוררו ביפו ולמדו להכיר מקרוב את מצוקתם של התושבים היהודים, אשר חיו בתנאי צפיפות קשים. שני האחים הקימו את אגודת "בני ציון", שמטרתה היתה סיוע לנזקקים ולעולים. "בני ציון" היתה האגודה הציבורית הראשונה שקמה ביישוב היהודי ביפו. שנתיים לאחר מכן, בשנת 1886, הקימו האחים רוקח את אגודת "עזרת ישראל" ביפו. באגודה נטלו חלק פעיל חיים שמרלינג (מוותיקי יפו), ד"ר מנחם שטיין (רופא מאנשי ביל"ו), ראובן בלאטנר, מאיר המבורגר, ישראל פרקלווארט ואחרים. המניע להיווסדה של האגודה לדברי אלעזר רוקח, היה הצורך בהתפשטות והרחבת היישוב היהודי כתשובה לגזירת השלטונות על העלייה לארץ ישראל וההכרח להתמודד עם בעיית הירידה מן הארץ של עולים מיואשים: "לתכלית זו קמה עזרת ישראל בעיר החוף של ערי יהודה ושער הכניסה לארץ ישראל, ששמה לה למטרה לייסד בית הכנסת אורחים (עבור העולים), בית ביקור חולים עבור חולים מהאורחים החדשים ומהמושבות הסמוכות ליפו, לשמור על האורחים לבל יפלו בידי הסרסורים וכדומה". בנוסף ניסתה עזרת ישראל לגבש את הקהילה האשכנזית ביפו שהייתה מפוצלת לפרושים וחסידים. הוקם בית החולים היהודי הראשון ביפו בראשותו של ד"ר שטיין ובניהולם של שמעון רוקח ומ. פינס. האגודה אם כן דאגה לעולים חדשים ולקליטתם ביישוב. שמעון רוקח היה עולה על כל אוניה שהגיעה, כדי לעזור לאותם יהודים שהשלטונות לא אפשרו את כניסתם לארץ. במקביל, הקימו את הספרייה הציבורית הראשונה – "שער ציון", אשר שכנה בתחילה, בביתו של אלעזר רוקח. הספרייה עסקה רבות בנושאים חקלאיים ושימשה כגוף ידע לחקלאי המושבות הראשונות. ברבות הימים התפתחה הספרייה והיוותה את הגרעין לספרייה העירונית "שער ציון" ביפו. כיום שוכנת הספרייה בבית אריאלה בתל אביב. גולת הכותרת של שמעון רוקח ואגודת "עזרת ישראל" הייתה בארגון יציאתם מיפו של 48 המשפחות הראשונות ויישובן הרחק בין החולות, בשכונה אשר ברבות הימים שמשה גרעין לעיר החדשה תל אביב. שמעון רוקח, מ. פינס ואחרים פעלו רבות למען הקמת ועד משותף, הראשון מסוגו בארץ, אשר איחד בין העדה האשכנזית לספרדית. שמעון רוקח היה דמות מרכזית ביותר מכוח אישיותו, מעמדו ומשרתו כמנהל בית החולים "שער ציון" שהיווה את גולת הכותרת של הוועד. כמו כן הקים את לשכת "בני ברית" ביפו, ושימש כנשיאה השני. משנת 1896 ואילך החל לקרוס האיחוד הבין עדתי ביפו והפילוג לעדות ולזרמים העמיק ולא נפל מבחינה זו מהפיצול שאפיין את החברה היהודית בירושלים. ועד העיר חדל להתקיים ושמעון רוקח הפך לראש הקהילה בפועל ולאיש החזק שהכל נעשה על פי דברו. שמעון רוקח, הגם שהיה חסיד על פי מוצאו, לא ראה עצמו כראש עדה או כת, אלא כמנהיגה של הקהילה כולה. שמעון רוקח עסק גם בגאולת קרקעות ובנטיעת עצי פרי הדר. עם ראשית נטיעת הפרדסים בפתח תקווה נטע בשותפות עם יחזקאל בלום ולייב לוי, שני פרדסים גדולים. בשנת 1905 חברו הנ"ל לשמואל מויאל (גיסו של שמעון רוקח) ולשני גנני הבארון, שהפכו לאיכרים – מאיר אפלבוים ופרץ פסקל – לרכישה ונטיעה של הפרדס הגדול ביותר שניטע עד מלחמת העולם הראשונה על ידי יהודים – פרדס "בחריה" שעל גדות הירקון, ששטחו הגיע לכ-650 דונם. מנקודת המבט של פעילותו היזמית, היה שמעון רוקח הרוח החיה בייסודה ובניהולה לאורך שנים של אגודת "פרדס" (1903). שותפים לרעיון וליוזמה היו יהושע שטמפפר, ד"ר א. מזי"א ואחרים."פרדס – הקואופרטיב החקלאי הראשון בארץ, שינה את פני ההתיישבות החקלאית ממצב של תלות פיננסית בפקידי הבארון למצב של עצמאות כלכלית. שמעון רוקח הנהיג את "פרדס" ביד רמה, יזם דרכים חדשות בארגון ושיווק, ושינה את שיווי המשקל הכלכלי והחברתי של החברה בה חי. הוא נחשב כיזם שפעל כל העת בתנאי אי ודאות ולקח סיכונים לא מעטים. שמעון רוקח היה הראשון שהעריך את החשיבות הכלכלית בייצוא פרי הדר לחו"ל. ההתחלה הייתה צנועה, אך נועזת. עד אז, כל פרי ההדר של הפרדסנות העברית שווק על יד סוחרים ערבים. בשנת 1907, על אף התנגדותו של מושל העיר הטורקי, מיקם שמעון את מחסני האגודה בנמל יפו ופתח פתח לים, עם מזח מיוחד, להורדת התיבות לסירות. שמעון רוקח שכנע את הנהלת קו האוניות האנגלי "אלרמן ומוס ליין" לפתוח לראשונה קו ישיר מיפו לליברפול וגלזגו לשיווק פרי ההדר. בתקופה זו לא היה עולה על דעתו של אדם ביישוב, כי חברה יהודית תזכה למעמד זה בנמל יפו הערבי. כך הפכה חברת "פרדס" להיות המובילה בתחומה. כעשרים שנה ניהל שמעון רוקח את אגודת "פרדס", שסללה את הדרך לריכוז הפרי ולשיווקו הממלכתי על ידי מועצת ההדרים. כתב משה סמילנסקי ("משפחת האדמה"): "מי שלא ראה את שמעון רוקח בימי עלומיו כשהוא לבוש עבייה לבנה של משי וכפייה של משי לבן מוזהבת בקצותיה, חבושה לראשו, ניצב ליד משרדו – משרד "הבדל קרוסה" ומשוחח עם חבורה של שיח'ים, או עולה במדרגות ה"סראייה" (בית המושל) ביפו להתייצב לפני הקאימקם – לא ראה מימיו יהודי שייח' – יהודי נסיך בנוסח המזרח. משהו מן ה"נסיכיות" היה גם באופיו: שקט, שיקול דעת, מתינות, אורך אפיים, ראיית הנולד וחכמה". שמעון היה שליח ציבור מטבעו, הרואה את הנולד ומהיר להגשים.
מקורות:
- נוה צדק ונוה שלום – החברה להגנת הטבע – יואב רגב.
- פרדסים מספרים – יצחק רוקח
- פריחת ההדר – יזמות פרטית ביישוב 1839- 1890- נחום קרלינסקי.
- היישוב היהודי ביפו בעת החדשה – חנה רם.